הטיפול הרפואי כיום הוא מתקדם ביותר, אך למרבה הצער, הוא לעיתים כרוך בתקלות ובפגיעות שלא תמיד ניתן היה למנוע אותן. נזק רפואי עשוי לנבוע משגיאה אנוש, מתקלה טכנית או מסיבוך רפואי בלתי צפוי. במקרים אלה, החולה עלול לספוג נזק גופני או נפשי, שעלול להשפיע על איכות חייו ועל יכולתו התפקודית. חשוב להבחין בין נזק רפואי הנובע מתקלה בלתי נמנעת, לבין נזק כתוצאה מרשלנות רפואית אשר יש לתבוע את האחראים לו.
הגדרת נזק רפואי נזק רפואי מוגדר כפגיעה פיזית או נפשית, זמנית או קבועה, שנגרמה לחולה במהלך טיפול רפואי או כתוצאה ממנו. הנזק יכול להתבטא בכאבים, סבל, נכות, אי-נוחות, פגיעה בתפקוד או אף במוות. סוגי הנזק העיקריים הם:
נזק גופני – פגיעה פיזית כמו שבר, כוויה, זיהום, ניתוח שגוי, השמטת גוף זר בגוף וכדומה. נזק נפשי – פגיעה נפשית כמו טראומה, חרדה, דיכאון עקב התנסות קשה בטיפול רפואי.
נזק כלכלי – הוצאות כספיות כתוצאה מהצורך בטיפול רפואי נוסף, אובדן ימי עבודה, ירידה בהכנסה עקב נכות וכדומה.
סיבות לנזק רפואי יש מספר סיבות עיקריות המובילות לנזק רפואי:
שגיאה אנושית – רשלנות, חוסר תשומת לב, עייפות, לחץ יתר, היעדר ניסיון או הכשרה מספקת של הצוות הרפואי. תקלה טכנית/ציוד פגום – תקלה בציוד רפואי, כלים לא סטריליים, תרופות פגומות או מזויפות. סיבוכים רפואיים בלתי צפויים – תגובה אלרגית לא צפויה, סיבוך נדיר של מחלה או תרופה, מורכבות גופנית ייחודית של החולה.
האתגר המרכזי הוא להבדיל בין נזק רפואי שהיה בלתי נמנע, לבין נזק שנגרם עקב רשלנות שניתן היה למנוע.
רשלנות רפואית רשלנות רפואית מוגדרת כהתנהגות רשלנית או חסרת זהירות של גורם רפואי (רופא, אחות, מרפאה, בית חולים) שגרמה לנזק לחולה. כדי להוכיח רשלנות צריך להראות:
- קיימת חובת זהירות – היחסים בין הצוות הרפואי לחולה מחייבים רמת זהירות וטיפול נאותים.
- הפרת חובת הזהירות – הטיפול חרג מהסטנדרטים המקובלים באותו התחום רפואי.
- קיים קשר סיבתי בין ההפרה לנזק – הנזק לחולה נגרם כתוצאה ישירה מההפרה.
- נגרם נזק בפועל – החולהנפגע פיזית או נפשית או ספג נזק כלכלי.
דוגמאות לרשלנות רפואית: טעות באבחון, טעות בטיפול או בתרופה, זיהום במהלך ניתוח, ניתוח שלא היה נחוץ, עיכוב בטיפול הכרחי, הזנחה של החולה.
תביעה בגין נזק רפואי חולה שנפגע כתוצאה מרשלנות רפואית רשאי לתבוע פיצויים. יש להגיש את התביעה בתוך שלוש שנים מהאירוע או מרגע שנודע על הנזק וקשר הסיבתיות לרשלנות הרפואית. התביעה יכולה להיות בשל נזק גופני, נפשי או כלכלי.
עדויות של הצוות הרפואי והחולה, הוכחת נזק ישיר וכדומה. גם אם הוכח קיומה של רשלנות רפואית, עדיין יש לקבוע את שיעור האחריות של הנתבע ואת גובה הפיצוי הראוי בהתאם לחומרת הנזק והשלכותיו.
מניעת נזקים רפואיים חשוב ביותר לנקוט צעדים על מנת למזער את הסיכונים לנזקים רפואיים. הדרכים העיקריות הן:
הדרכה והכשרה – הצוות הרפואי חייב לעבור הדרכות והכשרות שוטפות להעלאת המודעות לטעויות אפשריות ואמצעי הזהירות הנדרשים.
שיפור תקשורת – יש לשפר את התקשורת בין חברי הצוות הרפואי ובינם לבין המטופלים, כדי למנוע טעויות הנובעות מחוסר הבנה או חילופי מידע לקויים.
בקרת איכות – חשוב לנהל מעקב ובקרה קפדניים אחר הליכי העבודה, תיעוד ועמידה בנהלים, זיהוי וטיפול בנקודות תורפה.
שיפור תשתיות – יש להשקיע במתקנים, ציוד רפואי חדיש, בקרת זיהומים ותחזוקה מונעת כדי למנוע תקלות טכניות.
גיבוי נתונים – שמירת רישום רפואי דיגיטלי מפורט ומגובה היא חיונית על מנת לאפשר בחינה של תהליכים ואירועים במקרה הצורך.
דיווח ולמידה – חשוב ליצור תרבות ארגונית של דיווח על טעויות/כמעט טעויות לצורך תחקיר והפקת לקחים.
מעקב אחר סטנדרטים – על הארגונים הרפואיים לעקוב אחר העדכונים בנהלים ובסטנדרטים המקצועיים ולהתאים את פעילותם בהתאם.
יש חשיבות גבוהה לשיתוף פעולה בין כל הגורמים – הנהלה, צוות רפואי, גורמים משפטיים, גורמי בקרה וכדומה – במטרה למזער את הסיכונים ולשפר את הטיפול הרפואי והבטיחות למטופלים.
סיכום נזקים רפואיים הם אירועים עגומים שיש לעשות הכול כדי למנוע אותם. עם זאת, לא תמיד ניתן למנוע סיבוכים וסיכונים רפואיים לחלוטין. חשוב להבחין בין נזק רפואי שנגרם עקב תקלה בלתי נמנעת, לבין נזק שהיה תוצאה של רשלנות רפואית. במקרה של רשלנות, החולה זכאי לתבוע פיצויים בגין הנזק שנגרם לו. במקביל, על המוסדות הרפואיים להשקיע מאמצים רבים בהדרכה, בקרת איכות, שיפור תשתיות ותרבות ארגונית של למידה והפקת לקחים – כדי למזער את הסיכונים ולהעניק טיפול בטוח ומקצועי למטופלים.